ב-9 השנים שחלפו מאז היווצרות החוב הספיקה החברה להתפרק ובעליה פתח חברה חדשה. טענת העירייה שמרוץ ההתיישנות עצר משום שרק בשלב מאוחר נודע לה שהבעלים הבריח נכסים לחברה החדשה – נדחתה.
בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה לגביית חוב ארנונה של כ-144 אלף שקל מבעלי חברה שהתפרקה כבר ב-2006. השופטת כוכבה לוי קבעה כי העיריה התנהלה בעצלתיים ולא פעלה כמצופה ממנה. כעת, כבר מאוחר מדי והתביעה התיישנה.
החברה החזיקה במשרדים ברחוב יגאל אלון בתל אביב במשך שנה וחודשיים במהלך השנים 2005-2006, וצברה חובות ארנונה ומים בסך 143,198 שקל.
רק 9 שנים לאחר מכן נזכרה העירייה להגיש תביעה לגביית החוב. אלא שבינתיים החברה התפרקה ובעליה פתח חברה חדשה. לפיכך, התביעה הוגשה נגדו באופן אישי ונגד החברה החדשה שהקים.
העירייה טענה כי החוב צריך לעבור לחברה החדשה כיוון שהתגלה לה כי פעילות החברה החייבת וכספיה הועברו לידי החברה החדשה כדי להבריח נכסים ולחמוק מחובותיה.
אם טענה זו לא תתקבל, הרי שחוק ההסדרים שמאפשר להטיל חבות בארנונה על בעל שליטה בחברה פרטית שהתפרקה או הפסיקה את פעילותה, כך שיש להטיל את חובת התשלום על בעל החברה.
מנגד, הנתבעים טענו כי מאחר שמדובר בחוב ארנונה מהשנים 2005-2006, עילת התביעה התיישנה כבר ביוני 2013, בחלוף 7 שנים מהיווצרותו, ולכן יש לסלק את התביעה על הסף.
אך העירייה הסבירה שהתעכבה עם הגשת התביעה משום שרק באוגוסט 2009 נודע לה לראשונה על מעשיו של הבעלים. לכן, התביעה לא התיישנה למרות חלוף הזמן.
בתוך כך הפנתה העירייה להליכי הגבייה המנהליים שניהלה לאורך השנים נגד החברה הקודמת ונגד הנתבע – שממילא עיכבו לטענתה את "מרוץ ההתיישנות".
היה לה מספיק זמן
אולם השופטת כוכבה לוי דחתה את תביעת העירייה וקבעה ש"לנוכח תקופת היווצרות חוב הארנונה אין מנוס מלקבוע שבמועד הגשת התביעה נגד הנתבעים התיישנה התביעה".
ראשית, השופטת ציינה כי הנתבעים העלו את טענת ההתיישנות כטענה מקדמית בכתב ההגנה שלכם, כך שהם ענו על הדרישה החוקית המחייבת לטעון אותה בהזדמנות הראשונה.
לאחר מכן, השופטת הודיעה כי אינה מקבלת את טענת העירייה כי לא יכולה הייתה לפעול עד 2009 לגביית החוב.
השופטת קבעה כי העירייה יכולה והייתה צריכה להגיש את התביעה כבר במועד שבו נודע לה על פירוק החברה הקודמת (החייבת המקורית).
בתוך כך השופטת הבהירה שהעירייה המשיכה להתנהל בעצלתיים גם אחרי 2009, ולו הייתה פועלת אז לא הייתה מפספסת את חלון ההזדמנויות להגשת התביעה.
לצד זאת, השופטת הדגישה כי בהתאם להלכת בית המשפט העליון, הליכי גבייה מנהליים אינם עוצרים את מרוץ ההתיישנות.
כמו כן, טענת העירייה לגבי הברחת הכספים נדחתה שכן "לא נמצא אישור לכך שפעילות או רכוש הועברו מהחברה החייבת לחברה החדשה".
לפיכך, השופטת קבעה כי החוב התיישן ומשכך דחתה את התביעה נגד הנתבעים.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד דוד ששון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יהושע בר-טל
עו"ד נחום שר עוסק/ת ב- חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
אסטרטגיה תפעולית מול אסטרטגיה עסקית – מתי הדירקטוריון צריך להתערב?
מבוא דירקטוריונים נדרשים יותר מתמיד להיות מעורבים בגיבוש ובבקרה של האסטרטגיה הארגונית, אך גבולות המעורבות אינם תמיד ברורים. מחד, דירקטוריון שנכנס לפרטים תפעוליים מדי עלול לפגוע בסמכויות ההנהלה ולגרום לשיתוק ניהולי. מאידך, התעלמות מאסטרטגיה ברמה מעשית עלולה להביא לפספוס איומים והזדמנויות. במאמר זה נבחן את
דירקטוריון בחברות משפחתיות – בין נאמנות משפחתית לאחריות כלכלית
מבוא חברות משפחתיות מהוות מנוע צמיחה חשוב בכלכלה הישראלית. לעיתים קרובות הן בנויות על מסורת, ערכים ויחסים של אמון עמוק. עם זאת, דווקא הקשר הרגשי שבבסיסן עלול להקשות על קבלת החלטות רציונלית ולפגוע באפקטיביות הניהולית. כאן נכנס לתמונה הדירקטוריון – גוף שאמור לנווט בין נאמנות
הכשרת דירקטורים: מה כל חבר דירקטוריון חייב לדעת על תכנון עסקי
מבוא בעידן של שינויים מואצים, דירקטוריון אינו יכול להרשות לעצמו להישאר גוף פסיבי. לא די בכך שחברי הדירקטוריון יכירו את דיני החברות או יבקרו את התקציב השנתי – עליהם להבין לעומק את עקרונות התכנון העסקי, להשתלב בגיבוש האסטרטגיה ולהפעיל שיקול דעת כלכלי וניהולי מהותי. מטרת
ממשל תאגידי מודרני – תפקיד הדירקטור אינו רק פיקוח
בעולם העסקי החדש, תפקידי הדירקטור אינם מסתכמים באישור דוחות או השתתפות בישיבות. ממשל תאגידי מודרני דורש מהדירקטור להיות שותף פעיל, מבקר מושכל, ויוזם אסטרטגי – כחלק ממערך ניהול הסיכונים, הקיימות והבקרה על ביצועי ההנהלה. לא עוד "חותמת גומי" אלא שחקן מפתח בצמיחת הארגון. מהו ממשל
השאלות שדירקטור חייב לשאול בישיבת תקציב
מבוא הכנת התקציב השנתי היא לא רק תהליך פיננסי – אלא רגע שיא אסטרטגי עבור הדירקטוריון. דווקא כאן נמדדת תרומתו של דירקטור מעורב, כזה שאינו מסתפק בחתימה אלא שואל, מאתגר, ובונה מצפן כלכלי לארגון. השאלות הנכונות יכולות להבחין בין שנה של הישרדות – לשנה של
עובד מתפטר? כך בונים תהליך יציאה שמחזק את הארגון
מבוא עזיבת עובדים היא תופעה בלתי נמנעת בכל ארגון. אך כאשר עובד מתפטר, זו לא חייבת להיות נקודת משבר – אלא דווקא הזדמנות לשיפור ארגוני. תהליך יציאה נכון יכול להפוך את הפרידה מהעובד לרגע של למידה, שיפור תהליכים, שמירה על מוניטין, ולעיתים גם חיזוק הקשר
