מורה לספרות עברה לבית ספר אחר. המעסיקה החדשה שלה העבירה אותה, בטעות, מקרן מבטחים הוותיקה למבטחים החדשה, ותשלם לה 165,500 שקל פיצויים. עם זאת, גם המחדל של המורה יעלה לה ביוקר.

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל את תביעתה של מורה לספרות שהועסקה על ידי המועצה המקומית תל-מונד, והורה למועצה לשלם לה 165,500 שקל בגין הפרשי פנסיה בשל העברתה לקרן פנסיה אחרת ללא ידיעתה.

עם זאת, הפיצוי שנפסק מהווה 60% מסכום התביעה, מאחר שסגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום קבעה כי גם התובעת התרשלה בכך שבמשך שנים לא ביררה את העניין.

"בסיטואציה שבה מדובר בשני צדדים שתרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת", קבעה השופטת.

בין השנים 1993 ו-2009 התובעת צברה זכויות בקרן פנסיה "מבטחים הוותיקה" אצל מעסיקים שונים. עד 2009 היא עבדה בבית ספר תיכון בבעלות עיריית כפר סבא, ולאחר מכן נקלטה בבית ספר אחר, שבמועצה המקומית תל-מונד.

אלא שהמועצה ביטחה את התובעת בקרן הפנסיה "מבטחים החדשה". בתביעתה טענה התובעת כי המועצה התרשלה כשלא בדקה באיזו קרן פנסיה היתה היא מבוטחת, ובכך גרמה לה לנזק בסך כ-276,000 שקל.

סכום זה התבסס על חוות דעת אקטוארית שבה חישוב ההפרש החודשי בין הפנסיה לה תהיה זכאית התובעת במועד פרישתה, לבין הפנסיה לה היתה זכאית אילו בוטחה באופן רצוף במבטחים הוותיקה – סך של 1,983 שקל לחודש – בחישוב מהוון לגיל 64.

התובעת הוסיפה שלא ידעה על המעבר, ולא היתה מודעת להבדלים בין שתי הקרנות.

המועצה מצדה טענה כי ביטוחה של התובעת במבטחים החדשה נעשה בשל טעות כנה.

עם זאת, לשיטת המועצה, על התובעת היתה מוטלת האחריות לוודא באופן אקטיבי שזכויותיה הפנסיוניות נשמרות. לכן נטען כי התובעת התרשלה, כשלא קיימה את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליה מכח חוזה עבודה ועקרון תום הלב ולא פעלה במועד להקטנת הנזק, אלא השתהתה במשך מספר שנים. בשל כך, נטען כי יש לדחות את התביעתה, ולחלופין לפסוק הפחתת פיצוי בשיעור 50%.

"לא מתעסקת בניירת"

לאחר שהציגה את העדויות, השופטת יהלום קבעה כי המועצה לא פעלה בזהירות הנדרשת ממנה ולא ביררה באיזו קרן פנסיה התובעת מבוטחת – מחדל הרובץ לפתחה.

עם זאת, השופטת החליטה להטיל על התובעת 40% מהאחריות לגרימת הנזק. ראשית, השופטת הצביעה על כך שלקח לתובעת מספר שנים לגלות את ההעברה למבטחים החדשה, אף שיכלה לראות זאת בתלושי השכר או בדוחות מבטחים שנשלחו אליה.

במענה לשאלות בעניין התובעת השיבה בעדותה: "אין לי מושג. אני לא מתעסקת בניירת" – טענת שאינה מפחיתה ממידת האחריות שלה.

בעניין זה השופטת הבהירה כי על התובעת מוטלת היתה אחריות לבדוק ולדעת היכן מנוהל החיסכון הפנסיוני שלה, בפרט בזמן מעבר עבודה, ובמיוחד שעה שהנתונים נרשמו בתלוש השכר שלה.

כמו כן, השופטת הבהירה שגם לאחר מכן התובעת חיכתה משיקוליה שלה עד לרגע האחרון לפני התיישנות התביעה, ורק אז פנתה למועצה.

"התובעת מצדה התרשלה כאשר לא יידעה את המעסיק במועד על אודות הטעות. התובעת נהגה בעצימת עיניים, אף שכל הנתונים היו מונחים בפניה ויכולה היתה לאתר את הטעות הקלות וליידע את הנתבעת על כך מבעוד מועד, באופן שהיה מאפשר תיקון הטעות ללא גרימת נזק", סיכמה.

בהתאם לחלוקת האחריות, המועצה חויבה לשלם לתובעת 165,600 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד ירון נאור
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רפאל פדר

עו"ד אורן סודאי עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.