בעלי מניות המיעוט ניהלו בעבר תביעה להסרת קיפוח נגד בעלי מניות הרוב, ובסופו של דבר הפסידו בה. אלא שבמסגרתה הציגו בעלי מניות הרוב טיוטת הסכם מייסדים שנערכה בקשר לחברה שהוקמה ב-2005. בעקבות זאת הגישו בעלי מניות המיעוט תביעה נוספת ב-2017, במסגרתה ביקשו להצהיר על הטיוטה כחוזה מחייב תוך שטענו כי גובשו בה הסכמות סופיות והיא לא נחתמה מסיבות טכניות בלבד.

בתביעה ציינו התובעים כי בעלי מניות הרוב – הנתבעים – ביצעו פעולות שונות שמנוגדות לתנאי ההסכם, כמו העברת מניות לחברה אחרת מבלי שהוצעו קודם לבעלי המניות בחברה, החלטה על מינוי אחד מהנתבעים כמנהל יחיד אף שבהסכם המייסדים נקבע כי לחברה יהיו שני מנהלים שאחד מהם יהיה מבין התובעים ועריכת שינויים בדירקטוריון.

הנתבעים טענו מנגד כי בסך הכל מדובר בטיוטה אחת מבין שלוש טיוטות שלא נחתמו, והיא לא נתפסה בשום שלב כהסכם מחייב מה גם שאף אחד לא פעל לפי הוראותיה. נטען כי דרכי ההתנהלות בחברה נקבעו בסופו של דבר בתקנון שהתובעים מעולם לא התלוננו עליו אף שהוראותיו סותרות את הוראות הטיוטה, והנתבעים פעלו על-פיו.

לא ביקשו סעד מעשי

השופט מגן אלטוביה ציין בתחילת ההכרעה כי התביעה עצמה בעייתית משום שהתובעים לא ביקשו סעד מעשי למעט הצהרה על הטיוטה כהסכם תקף. מכל מקום, הוא לא סבור שהיא נחשבת לחוזה מחייב. השופט קבע כי מדובר במסמך שלא נושא תאריך או חתימות של מי מהצדדים. הטענה של התובעים כי הוא לא נחתם מסיבות טכניות לא הוכחה והתובעים אף לא פירטו מהן אותן סיבות.

השופט הוסיף עוד כי גם לאחר שגובש התקנון התובעים לא ביקשו להחליפו ולהתאים את הוראותיו לטיוטת ההסכם ובמשך שנים לא פעלו בהתאם להוראותיה. יותר מזה, ב-2012, שנים אחרי שהטיוטה נערכה, הם ביקשו לקיים דיון באסיפה הכללית לגבי עריכת הסכם מייסדים. התנהלות זו מעידה כי לא ראו בה כהסכם כזה.

השופט הוסיף כי בין הצדדים התנהל משא ומתן ארוך באמצעות עורכי דין לגבי הסכם המייסדים, שבמהלכו הוחלפו שלוש טיוטות שנוסחו באופן משפטי. "במצב דברים כזה", כתב, "קשה להאמין שהתובעים התקשרו בעסקה משמעותית ביותר להקמת חברה בתחום פעילותם בהתאם לתנאים שלכאורה נקבעו בטיוטת הסכם המייסדים ולא דאגו לחתימת הצדדים על המסמך ואף לא דאגו להחזיק העתק מהמסמך למקרה שבעתיד יצטרכו לעמוד על זכויותיהם". בהקשר הזה הדגיש השופט כי התביעה הוגשה רק אחרי שטיוטת ההסכם הוצגה על ידי הנתבעים בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים.

לאור דברים אלה השופט דחה את התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 81,000 שקלים.

• ב"כ התובעים: עורכי דין ד"ר יוסי כהן ואוהד מחרז
• ב"כ הנתבעים: עו"ד נדב לב ועורכי דין אופיר וייסבן ודניאל מנור

עו"ד דודי רד עוסק/ת ב- דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין