השיקים בוטלו על ידי החברה שמסרה אותם כיוון שלא קיבלה את הסחורה שהזמינה. בית המשפט קבע כי הבנק לא זכאי לגבות ממנה את התשלום כיוון שאסור היה לו מלכתחילה לבצע את הניכיון

בית משפט השלום בירושלים קבע לאחרונה כי בנק לאומי נהג בחוסר תום לב כשביצע ניכיון שיקים טרם מועד הפירעון ללקוחה שלו – ספקית פירות וירקות – אף שהיה אמור לדעת שקיבלה את השיקים על תנאי והם עלולים להתבטל. השופטת חוי טוקר קבעה לפיכך כי בעלת השיקים נהגה כדין כשביטלה אותם עקב אי-קבלת סחורה שהזמינה מהספקית, ולכן היא לא צריכה לשלם לבנק דבר.

חברת שיווק הירקות והפירות "רוי-רום" הפועלת בשוק הסיטונאי בירושלים נהגה במשך שנים להזמין סחורה מחקלאים באמצעות חברת "ביכורי האלה". ב-2015 היא מסרה לביכורי האלה 4 שיקים דחויים על סך 50 אלף שקל כל אחד תמורת סחורה עתידית אבל הם הופקדו בחשבונה טרם מועד הפירעון לאחר שהבנק הסכים לבצע ניכיון.

אלא שבהמשך רוי-רום ביטלה את השיקים משום שלא קיבלה את הסחורה, מה שהוביל את הבנק – שכבר שילם עבורם – לפתוח נגדה בהליכי גבייה בהוצאה לפועל.

רוי-רום הגישה התנגדות לביצוע השיקים והתיק הועבר לבית המשפט. שם היא טענה כי מסרה את השיקים "על תנאי" ואסור היה לבנק לאשר את הניכיון. לדבריה, שיטת המסחר שנהגה בינה לבין ביכורי האלה, וזו גם השיטה הארצית בשוק, אפשרה לה לבטל תשלומים עתידיים שהעניקה תחת התחייבות לקבלת סחורה אם לא סופקה לה בפועל. זה מה שקרה במקרה הזה, כשביכורי האלה הודיעה לה שנקלעה לקשיים תזרימיים ולא תוכל לספק את הסחורה.

החברה טענה כי היא לא אחראית לכך שהבנק הסכים לניכיון מבלי לבדוק את הדברים לעומק ולמרות העובדה שביכורי האלה הייתה בקשיים.

הבנק טען בתגובה כי השיקים נוכו כמעין הלוואה, כדי ששיקים אחרים של ביכורי האלה יכובדו. הוא לא יכול היה לדעת שמדובר בשיקים על תנאי ואי אפשר להטיל עליו חובה לבדוק לפני כל ניכיון את עסקת היסוד. לטענתו, החברה אף לא הוכיחה שלא קיבלה את הסחורה תמורתם, שכן היא לא צירפה הסדר או פרטי עסקה ולא הוכיחה ביטול עסקה ברישומים שלה.

עצם את העיניים

אלא שהשופטת חוי טוקר קבעה כי רוי-רום דווקא כן הוכיחה שהשיקים ניתנו על תנאי ובוטלו בשל אי-קבלת הסחורה או "כשלון תמורה" בעגה משפטית.

השופטת ציינה בהקשר הזה שהעסקאות בין החברות בוצעו על בסיס אמון וגרסתה של רוי-רום לגבי שיטת המסחר בין שתי החברות בוססה לכרטסת הנהלת החשבונות שלה שאף העידה על כך שביכורי האלה הייתה חייבת לה סחורה כנגד השיקים.

לעומת זאת, השופטת התרשמה שהבנק היה מודע לשיטת הפעולה שנהגה בין שתי החברות ומשתקפת בבירור מהחשבון של ביכורי האלה. בנוסף, הבנק לא הביא את הפקידים שטיפלו בניכיון שיקים כדי להפריך את עדותו האמינה של מנהל ביכורי האלה שלפיה הסביר להם מראש על טיב העסקה.

יתרה מכך, לנוכח היסטוריית העסקאות בין שתי החברות והעובדה שביכורי האלה חרגה באותה תקופה ממסגרת האשראי היה על הבנק לערוך בירור עומק לגבי העסקה טרם ניכיון השיקים.

לפיכך נקבע כי הבנק התרשל או לכל הפחות עצם את עיניו לאפשרות שהשיקים יבוטלו, ונהג בחוסר תום לב כשהסכים לניכיון. לאור זאת, ההתנגדות התקבלה והבנק חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 30 אלף שקל.

• ב"כ הבנק (התובע): רונית אדהאן, עו"ד הוצאה לפועל
• ב"כ החברה (הנתבעת / המתנגדת): עו"ד יוסף בן דור

עו"ד עזרא גולדמן עוסק/ת ב- הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין