לדברי התובעת, לאחר זמן מה, בעקבות תלונות חוזרות ונשנות מצד הלקוחה על תפקוד המכונה החדשה ומאחר שהיא לא הצליחה לתקנה, המכונה הוחלפה במכונה מסוג שונה מזה שצוין בהזמנה המקורית. ואולם, הנתבעת לא היתה מרוצה גם ממכונה זו, ובאפריל 2013 היא הפסיקה להשתמש בה ופנתה לספק אחר.

התובעת הוסיפה שחודש לאחר מכן הנתבעת הודיעה לה על ביטול ההסכם ובסופו של דבר חדלה לשלם את החיובים החודשיים ודרשה שתגיע לאסוף את המכונה.

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את ההסכם ביניהן באופן בוטה ולכן עליה לשלם לה את הפיצויים המוסכמים שנקבעו בו – יתרת התשלומים החודשיים עד לתום תקופת ההתקשרות.

הנתבעת הכחישה את הדברים וטענה שהתובעת החליפה לה את מכונת הצילום מבלי להתייעץ עמה וסיפקה לה מכונה שלא תאמה את צרכי עבודתה. היא הדגישה שבעסק שלה יש מכונת צילום אחת בלבד המשמשת גם כפקס וסורק ותקינות הציוד הכרחית לעבודה השוטפת כך שלא הייתה לה ברירה אלא להתקשר עם ספק אחר.

התובעת השיבה שמדובר בהסכם הוגן והנתבעת הייתה מודעת לכל סעיפיו טרם חתימתה עליו.

סעיף מקפח בהסכם

הרשמת ודאד יונס דחתה את התביעה ופסקה שסעיף הפיצויים המוסכמים שחייב את הלקוחה להמשיך בתשלומים החודשיים גם במקרה של הפסקת ההתקשרות הוא תנאי מקפח שאינו תקף.

הרשמת הסבירה שמדובר בסעיף חד-צדדי שלמעשה מונע מהלקוחה את האפשרות להפסיק את ההתקשרות בתוך תקופת ההסכם. לדבריה, כבילת הנתבעת להסכם מבלי לאפשר לה לצאת ממנו גם אם היא לא מרוצה מהשירות אינה סבירה.

הרשמת דחתה את טענת התובעת שמדובר בהסכם הוגן וכתבה שהסכמים בין ספק ללקוח חייבים להיות מאוזנים ולהביא בחשבון גם את האינטרסים של הלקוח. לדבריה, אין לקבל מצב בו ההסכם מקנה לספק הגנת יתר תוך ניצול חולשתו של הלקוח במאזן הכוחות.

לא נקבעו הוצאות.

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד אברהם מיכאל עוסק/ת ב- דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין