סעיפים 20-23 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") מסדירים את עניין ההפסקות בעבודה.

בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, כל עובד זכאי להפסקות בעבודה אולם משך זמן ההפסקה תלוי באורך יום העבודה (כמה שעות עובד ביום), אורך שבוע העבודה (האם עובד 5/6 ימים) וסוג העבודה שבה העובד מועסק (עבודת כפיים או עבודה שאינה עבודת כפיים) כפי שיפורט להלן:

בהתאם לסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה ביום עבודה של 6 שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה וארוחה למשך 3/4 שעה לפחות כאשר מתוכה 1/2 שעה תהיה רצופה.

ביום שלפני המנוחה השבועית (לדוג' יום שישי לעובדים יהודים) ובערב חג, ההפסקה היא של-1/2 שעה לפחות.

זמן ההפסקה כאמור לא יעלה על 3 שעות ביום.

על אף שס' 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי ביום עבודה של 6 שעות ומעלה העובד זכאי להפסקה כמפורט לעיל, סעיף 23 לחוק שעות עבודה ומנוחה, מסמיך את שר הכלכלה להתיר סטייה מהוראות סעיף זה.

לפיכך, שר הכלכלה פרסם היתר כללי בדבר הפסקות בעבודה שאינה עבודת כפיים (להלן: "ההיתר") המתיר להעסיק עובד המועסק בשבוע עבודה בן 6 ימים משך 8 שעות בכל אחד מימי השבוע ללא הפסקה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג כאמור, 7 שעות ללא הפסקה.

על-פי התיקון להיתר, כאשר העובד מועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים, מותר להעסיקו 9 שעות ללא הפסקה.

העסקה מעבר לשעות אלו מחייבת במתן הפסקה במשך 3/4 שעה לפחות כאשר מתוכה 1/2 שעה תהיה רצופה.

יצוין, כי ביחס לנער עובד, סעיף 22 לחוק עבודת נוער, התשי"ג-1953, מחייב את המעסיק לתת הפסקות לנער עובד באופן דומה לקבוע בסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, והוראות ההיתר הכללי בדבר העסקה מעל 6 שעות ללא הפסקה כלל אינן רלבנטיות.

ככלל, זמן ההפסקה אינו חלק משעות העבודה והעובד אינו זכאי לשכר במהלך שהותו בהפסקה והעובד רשאי לצאת ממקום העבודה אלא אם נוכחותו הכרחית לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והמעסיק דרש ממנו להישאר בעבודה.

במקרה זה, ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה ויש לשלם לעובד שכר.

הפסקות קצרות המוסכמות על-ידי המעסיק הן חלק משעות העבודה והמעסיק חייב לשלם עבורן.

הפסקה לצורך תפילה

הפסקה לצורך תפילה מוסדרת בס' 20 (ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה

עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו. זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד.

יובהר כי הפסקה לצורך תפילה אינה חלק משעות העבודה, והמעסיק רשאי לנכות את זמני התפילה משכרו של העובד.

הפסקות לשם שימוש בחדר שירותים

הפסקה לשם שימוש בחדר שירותים מוסדרת בס' 20א. לחוק שעות עבודה ומנוחה

עובד זכאי במהלך יום עבודתו להפסיק את עבודתו לצורך שימוש בחדר השירותים, לפי צרכיו.

על המעסיק לוודא כי במקום העבודה, או בקרבתו, יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים.

הפסקות לצורך שימוש בשירותים הינן חלק משעות העבודה ולמעסיק אסור לנכות אותן מהשכר.

הוראות אלו חלות גם על מעסיק בפועל ועל עובד של קבלן כח אדם המועסק אצל מעסיק בפועל וכן על מזמין שירות וכן על עובד של קבלן שירות המועסק אצל מזמין השירות.

הפסקה בין יום עבודה למשנהו

הפסקה בין יום עבודה למשנהו מוסדרת בס' 21 (ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה

בין יום עבודה למשנהו או בין משמרת למשמרת (לעובד המועסק במשמרות) תחול הפסקה של 8 שעות לפחות. הפסקה קצרה מ-8 שעות תיצור רצף בין ימי העבודה/המשמרות ויראו בימי עבודה/משמרות אלו כיום עבודה אחד על כל המשתמע מכך.

לסיכום: