ככלל – המעסיק חייב להנפיק לעובד תלוש שכר, עד ליום התשיעי של החודש שלאחר החודש שבעדו משולם השכר.
החובה להנפיק תלוש שכר לא חלה על מעסיק שהוא יחיד (שאינו חברה או תאגיד אחר), לגבי עובד שהוא מעסיק שלא במסגרת עסקו או משלח ידו, כגון: מי שמעסיק עובד במשק ביתו.
יחד עם זאת, רצוי גם שמעסיק שאינו חייב להנפיק תלוש שכר, ימסור לעובד ויחזיק בידו, מסמך הכולל פירוט של התשלומים ששולמו לעובד.
תלוש השכר חייב לשקף את התשלום המלא ששולם לעובד בפועל, כלומר: שכר יסוד, תוספות וכל תשלום נוסף אחר, כך שהסכום בתלוש, לאחר ניכויים, זהה לתשלום ששולם בפועל.
בתלוש השכר נדרש לציין את כל הפרטים הקבועים בחוק, כגון: פרטי העובד והמעסיק, הוותק של העובד, ימי חופשה וימי מחלה שנוצלו באותו חודש ואלו שנותרו, השכר, התוספות לשכר וסכומים שנוכו מהשכר.
חל איסור לכלול בשכר הבסיסי המופיע בתלוש השכר, גמול בעד שעות נוספות, גמול עבודה במהלך מנוחה שבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה, או פדיון חופשה.
חשוב לציין:
שכר בסיסי הכולל, גמול בעד שעות נוספות, גמול עבודה במהלך מנוחה שבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה, או דמי נסיעות, רואים אותו כשכר רגיל בלבד, שאינו כולל תשלומים אלה.
ככלל חשוב לציין בתלוש השכר, במפורש את השכר הבסיסי המשולם לעובד עבור עבודתו הרגילה ובנפרד כל תשלום המשולם לעובד מעבר לכך.
הפרת החובה למסור לעובד תלוש שכר וכן מתן תלוש שכר שלא צוינו בו כל הפרטים הנדרשים, מהווים עבירה פלילית ו"הפרה מינהלית" העשויה להביא להטלת עצום כספי על המעסיק. לגבי מעסיק שהוא תאגיד, יכול שעיצום כספי יוטל גם על מנכ"ל התאגיד ויכול שיוגש כתב אישו גם נגד מנהל פעיל ועובד אחר האחראי להפרת החוב.
בנסיבות המופיעות לעיל, עשוי המעסיק גם להידרש לשלם לעובד פיצוי בלא שהעובד יידרש להוכיח כי נגרם לו נזק.
