מיני-רציו:

1. * בימ"ש פסק, ברוב דעות, כי יש להותיר על כנו את פסק הדין שניתן בבג"ץ גלוטן (בג"ץ 1678/07) לפיו חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אינו חל על עובדי הסיעוד; כל שופטי ההרכב קראו לפתור בחקיקה את הבעיה הקשה של תגמול ראוי לעבודתם של עובדי הסיעוד.
2. עבודה – שעות עבודה ומנוחה – תחולת החוק
3. עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות

עסקינן בדיון נוסף בפסק הדין בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה בו נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: החוק), אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.

בית המשפט העליון (מפי הנשיא גרוניס ובהסכמת השופטים רובינשטיין, ג'ובראן, מלצר, ודנציגר, בניגוד לדעתם החולקת של המשנָה לנשיא נאור ושל השופטים ארבל, חיות והנדל), דחה את הדיון הנוסף ופסק כי:

הנשיא גרוניס סבר כי אין מקום להחיל את הוראות החוק על עובדי הסיעוד. גישתו של הנשיא מבוססת על העמדה כי לבימ"ש אין כלים לפרש את החוק באופן שייתן מענה מספק לקשיים הנובעים ממתכונת ההעסקה של עובדי הסיעוד. הנשיא גרוניס הדגיש כי פסק הדין אינו מייסד הלכה עקרונית וגורפת לפיה כל אימת שהמציאות בשוק העבודה אינה תואמת את רוח חוקי העבודה, המסקנה תהא כי אין לחוקים אלה תחולה. עוד הדגיש כי הקביעות בפסק הדין מיוחדות לסוגיה הספציפית בהליך זה, המעלה בעיות ייחודיות וחריגות וכי אין בפסיקה זו כדי לפגום בקוגנטיות של חוקי המגן באופן כללי או להביא למהפכה בדיני העבודה, על דרך ערעור על מושכלות יסוד באשר למעמדם של חוקי המגן וכללי הפרשנות הנוגעים להם.

עמדתו של השופט רובינשטיין דומה בעיקרה לעמדתו של הנשיא גרוניס, ובמרכזה הדגש על כך שכל הכרעה בסוגיה המתעוררת בהליך זה תפגע בקבוצה מוחלשת אחרת, כמו גם על הקשיים המעשים שעלולים להתעורר מיישום החוק על עובדי הסיעוד. לעמדה זו הצטרף גם השופט דנציגר. גם לדעת השופט ג'ובראן אין מקום להחלת החוק על עובדי הסיעוד, אך זאת מטעמים אחרים. לדעתו תכלית החוק להגן על העובד במישור החוזי, שבין העובד למעביד. במקרה זה, הפגיעה בעובדי הסיעוד, ככל שישנה, נגרמה בשל פעילות המדינה. משכך, ככל שיש טענות לעובדי הסיעוד באשר להתנהלות המדינה, נראה שאין הליך זה, שעניינו תביעת עובדת את מעבידה, מתאים להן; השופט מלצר סבור אף הוא כי החוק איננו חל על שירותי הסיעוד ולדעתו הפתרון מצוי בחקיקה; מאידך, השופטות ארבל וחיות סברו כי החוק חל על עובדי הסיעוד וכי יש לשלם להם שעות נוספות לפי נסיבות כל מקרה; השופט הנדל, בגישה שלישית, סבור כי החוק אינו תקף באשר לעובדי הסיעוד, שכן הוא אינו מתאים למתכונת ההעסקה שלהם. עם זאת, לדעתו לא ניתן להשלים עם מצב משפטי בו זכויות בסיסיות של קבוצת עובדים חלשה תישללנה לחלוטין וכי פתרון ביניים ראוי עד להסדר חקיקתי, נוכח גובה שכרם של עובדים בענף הסיעוד, הוא הוספת גמול של 20% מעבר לשכר המינימום בגין השעות הנוספות.

כל שופטי ההרכב קראו למחוקק ולמחוקק המשנה לפתור את הבעיה הקשה של תגמול ראוי לעבודתם של עובדי הסיעוד.