על בסיס מידע זה תבוצע החלטה מושכלת והיערכות נכונה מבחינת גיוס ההון, גיוס כוח האדם, בחירת המבנה המתאים ועוד.

 

אפילו ההערכות והסכומים בתוכנית אינם מדויקים, עדיין המצב עדיף בהרבה על ניחושים באוויר. ללא תוכנית כזו היזם עלול "לשכוח" כל מיני עלויות הקמה או הוצאות, לבנות על הכנסות לא ריאליות, ובכלל לא להעריך נכונה מול מה הוא עומד.

 

היזם עלול לגלות בשלבים מאוחרים שההון הכולל שעומד לרשותו אינו מספיק, שהרווח הצפוי אינו מצדיק את ההשקעה. אולי יגלה במאוחר שלוקח יותר מדי זמן להחזיר את ההשקעה וכדאי היה להשקיע באלטרנטיבות אחרות.

 

יש יזמים שיוצאים לדרך בלי שום תוכנית, ויש יזמים שנמרחים עם המשימה הזו משום שהם חושבים שצריך להכין איזו תוכנית מושלמת ומורכבת, שלוקחת את כל החלופות האפשריות בחשבון.

עדיפה תוכנית בסיסית ופשוטה שמכסה את הרעיון ואת הנתונים הכספיים. 

 

הרעיון יתייחס אל מה העסק מציע ולאיזה קהל מטרה הוא פונה. 

הנתונים הכספיים יפרטו את העלות של מרכיבי ההשקעה הנחוצה להקמת העסק, וכן תחזית שמרנית של ההכנסות וההוצאות. 

יזמים רבים מתרשמים מכמות הלקוחות והדוחק בעסקים שהם מבקרים בהם, ואומרים לעצמם "זה לא עסק זו מדפסת כסף, גם אני רוצה". 

 

זה נכון במיוחד כשמדובר בבתי קפה ובמסעדות. ואכן, בהיעדר מודעות מספקת לעלויות של אותו עסק, לתקופה הארוכה שאותה העסק עבר עד שהגיע למצב המכירות הזה, למיקום הייחודי ועוד, הכול נראה ורוד.

 

הבעיה הופכת קשה הרבה יותר כשהיזם מתחיל לממש את חלומו ללא תכנית מסודרת, ללא איסוף הנתונים לכדי מידע תומך החלטה. יזמים רבים ממהרים לעשייה תוך אמונה ש"יהיה בסדר", ואינם ערים לחשיבות הגבוהה שבהכנת התכנית.

 

חלק מהיזמים אמנם מודע לחשיבות של הכנת תוכנית עסקית, אך עדיין חסר את הידע הנחוץ להכנתה ונרתע מהמורכבות. אלו שכבר מכירים בצורך להיעזר ביועץ נרתעים מהעלויות הגבוהות, דוחים למתי שהוא בהמשך –  "כשנצטרך". הבעיה היא שהעסקים "צריכים" את התכנית העסקית רק כשגורמי האשראי כבר מכריחים אותם להכין תוכנית, כתנאי מקדים לבחינת בקשת האשראי שלהם.