מנכ"לית, שפוטרה לאחר שהחברה נרכשה על ידי קבוצה גדולה, זכתה בפיצויים של כ-180 אלף שקל בין היתר עקב פגמים בהליך השימוע ותשלום פיצויי פיטורים בחסר.

בית הדין לעבודה בתל-אביב קבע לאחרונה כי ההחלטה לפטר את מנכ"לית חברת "דרך המעבדה"  הייתה ידועה מראש עוד לפני שנערך לה שימוע, ולכן פיטוריה נעשו שלא כדין. למנכ"לית נפסקו כ-180 אלף שקל שכוללים גם השלמת פיצויי פיטורים ובונוס שנתי. לצד זאת, נדחתה טענתה כי החברה פגעה בשמה הטוב כשפנתה למעסיקה החדשה שלה בטענה להפרת תנאי איסור תחרות.

התובעת פוטרה כ-3 שנים לאחר שהחברה נרכשה על ידי חברה שבבעלות חברת האחזקות "כימוביל".

ב-2016 היא תבעה את "דרך המעבדה" בטענה שנערך לה שימוע למראית עין בלבד כיוון שההחלטה על פיטוריה נלקחה עוד לפני כן. התובעת ציינה כי כבר ביום שבו זומנה לשימוע היא נותקה מהמערכת הממוחשבת ומנכ"ל הקבוצה הודיע לה כי הוחלט לפטר אותה בשל שינויים ארגוניים בחברה. משכך לטענתה פיטוריה נעשו שלא כדין.

עוד היא תבעה להשלמת פיצויי פיטורים שכן קיבלה רק את הפיצויים שנצברו לה בקופות הגמל, ובנוסף טענה כי היא זכאית לבונוס שנתי.

מטעם דרך המעבדה נטען מנגד כי התובעת פוטרה משום שלא התאימה עוד לניהול החברה שצמחה וגדלה. עוד נטען כי הליך השימוע היה תקני וכי ההחלטה לפטר את התובעת נלקחה רק לאחר שטענותיה נשמעו בקשב רב ובנפש חפצה.

ניתוק התובעת מהמחשבים, כך נטען, נעשה מתוך חשש לחשיפת מידע סודי, שהתברר שלא היה לשווא נוכח העובדה שמיד עם פיטוריה עברה התובעת לחברה מתחרה.

בנוסף נטען כי התובעת לא זכאית להשלמת פיצויים משום שהיא חתומה על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים שמזכה אותה רק בכספים שנצברו לה בקופות הפנסיה, וכי הבונוס ניתן לשיקול הדעת של ההנהלה, והיא לא הייתה שבעת רצון מהתובעת.

נוסח לא תקין

השופטת אסנת רובוביץ-ברכש שוכנעה כי התובעת פוטרה מטעם ענייני עקב סימני השאלה שעלו לגבי ההתאמה שלה להמשיך לנהל את החברה שגדלה והתפתחה לאחר הרכישה.

עם זאת, השופטת קיבלה את הטענה שההחלטה נלקחה עוד לפני השימוע, כפי שעלה מתמלול השיחה. העובדה שהתובעת נותרה ממערכת המחשוב עוד בעת הזימון לשימוע מחזקת מסקנה זו, נקבע. השופטת הוסיפה כי פגם נוסף בפיטורים הוא כי הזימון לשימוע לא היה מפורט דיו.

כמו כן  נקבע כי התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים על רוב תקופת עבודתה משום שהסכם העבודה שלה לא נוסח בהתאם לתנאי סעיף 14 לחוק. השופטת ציינה כי על הנוסח המלא של הסעיף חתמה התובעת רק ב-2014 ועל כן המעסיקה חייבת לה הפרשי פיצויי פיטורים עד מועד זה.

גם התביעה לבונוס השנתי התקבלה משום שלא הוכחה טענת הנתבעת כי לא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת, בין היתר נוכח העובדה שהציע לה להמשיך לעבוד כיועצת חיצונית.

עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעת כי החברה פגעה בשמה הטוב כשיצרה קשר עם המעסיקה החדשה שלה. השופטת הבהירה כי התובעת חתומה על תניית אי תחרות והנתבעת הייתה רשאית לעדכן את החברה החדשה שהיא מחויבת שלא לגלות סודות מסחריים.

בסיכומו של דבר נפסקו לתובעת כ-180 אלף שקל שכוללים פיצוי על פיטורים שלא כדין, בונוס שנתי, השלמת פיצויי פיטורים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעת: עו"ד משה בן דת
• ב"כ הנתבעת: טומי מנור ונעה פלר-ממן, עורכי דין לענייני עבודה

עו"ד גל מזרחי נחום עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין