בעלי מקצוע רבים עורכים פגישות בבתי קפה. האם כספים שהם מוציאים בפגישות כאלה יכולות להוות הוצאה מוכרת לצורך ניכוי מס?

בעלי עסקים רבים שאין להם משרד, מקיימים פגישות עם לקוחות בבית קפה. חברת "משרד בקפה" הקימה בתחילת השנה מיזם שמטרתו לספק מענה לעניין זה. החברה התקשרה בהסכמים עם עשרות בתי קפה ועם לקוחות פוטנציאליים (בעלי מקצוע שאין להם משרד), ומהווה מעין מתווך המחבר בין בתי הקפה לבין העצמאיים.

אפליקציה שפיתחה החברה מאפשרת להירשם ולטעון אותה בכסף. בדרך זו, כאשר מגיע לקוח לבית הקפה ומופעלת האפליקציה, מכוח הסכמי ההתקשרות בין שלושת הצדדים – המבקשת, הלקוח ובית הקפה – מתבצעת עסקה המבקשת שבה בית הקפה מקבל תשלום עבור השירותים שהעניק ללקוח, והחברה מוציאה ללקוח שתי חשבוניות מס: האחת בסך של כ-60% מהתשלום לבית הקפה – חשבונית זו מוגדרת כתמורה בעד שירותי משרד; חשבונית שניה בסך של כ-40% מהתשלום לבית הקפה – חשבונית זו מוגדרת כתמורה בעד המזון והמשקאות שצרך הלקוח.

על פי טענות החברה, ההוצאה שבחשבונית הראשונה מותרת בניכוי, ואילו ההוצאה שאינה מותרת בניכוי גלומה בחשבונית השניה בלבד.

במסגרת "המרצת פתיחה" שהגישה בבית המשפט המחוזי בלוד, ביקשה החברה להצהיר כי הוצאות המזון והמשקאות מותרות גם הן בניכוי לפי פקודת מס הכנסה וחוק המע"מ. במילים אחרות החברה ביקשה לקבוע שמדובר ב"הוצאה מוכרת" לצרכי מס.

יש לציין כי החברה ביקשה לתקן את בקשתה לסעד ההצהרתי, כך שלא יתייחס לאופן החלוקה של ההוצאות ביחס של 60/40, אלא רק לשאלה העקרונית בדבר היתכנות המנגנון העקרוני שייסדה.

החברה פתחה בהליך לאחר שבכנס יועצי מס שנערך באילת, מנהל רשות המיסים התייחס למיזם שלה, ולפי פרסום בעיתונות אמר שמדובר בפיצול אסור שהרשות אינה מתכוונת להסכים לו.

בין היתר, החברה טענה כי כתוצאה מפרסום זה, לקוחות ובתי קפה רבים ביטלו את ההתקשרות עמה.

להכיר בהוצאות האמיתיות

השופט אבי גורמן אמנם דחה את הבקשה, אך לא מסיבות מהותיות, ותוך שהדגיש כי מדובר בשאלה חשובה שצריך להכריע בה.

ראשית, השופט הבהיר כי מחלוקות בענייני מיסים צריכיות להתברר בהליכי שומה. תחילה יש להגיש דו"ח לפקיד השומה של הרשות, שבוחנת את העובדות ומחליטה אם לקבל את עמדת הנישום או לא. לאחר מכן הנישום זכאי להגיש השגה לרשות. רק לאחר שני שלבים אלה, במידת הצורך ניתן לערער לבית המשפט, כך שהמחלוקת תגיע לפתחו רק לאחר בירור מקיף של התמונה העובדתית והמשפטית.

במקרה זה המרצת הפתיחה הוגשה לפני שנערכו הליכי שומה של ממש. במצב זה השופט סבר שאין לדלג על הליכי השומה, בטרם רשות המיסים גיבשה עמדתה ברורה בעניין.

כמו כן, השופט הבהיר שלמעשה בין הצדדים אין יריבות, שכן החברה מהווה מעין צד שלישי, ומי שצריך להגיש את הבקשה הוא הנישומים עצמם – אותם לקוחות של החברה, בעלי מקצוע שתוצאת המס לכאן או לכאן תחול עליהם.

ואולם, למרות דחיית הבקשה השופט הדגיש שהוא "רואה חשיבות בסוגיה בה שמה לעצמה המבקשת מטרה לטפל: הכרה במלוא הוצאות ניהול העסק שיש לבעלי עסקים שאין ברשותם משרד. בעידן המודרני וכתוצאה משינויים טכנולוגיים, יש כיום יותר בעלי עסקים מסוג זה משבעבר, ואין בעיני ספק כי ראוי, עד כמה שניתן, כי מערכת המס תנסה לעצב את דיניה באופן המכיר במלוא ההוצאות האמיתיות שהיו לנישומים אלה".

• ב"כ המבקשת: עו"ד איתן אסנפי, עו"ד דורון לוי, עו"ד שירה רייך
• ב"כ המשיבה: עו"ד גלית פואה

עו"ד גילה בן זאב עוסק/ת ב- מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין