חברה בהליכי פירוק חויבה להחזיר 224,000 ש' – ביצעה "העדפת נושים אסורה"

עסקה מפוקפקת בין 3 חברות שבמרכזה המחאה על סך 224 אלף שקל עוררה את חשדו של המנהל

המיוחד שדרש מבית המשפט להורות על החזרת הכספים לקופת הפירוק של אחת מהן, הנמצאת בהליכי פירוק. השופט הסכים לדרישתו.

לפני מספר ימים השופט אלכסנדר רון מבית המשפט המחוזי בירושלים חייב את חברת "צומת ברזל לבניין" להחזיר לקופת המנהל המיוחד של חברת "אודר" הנמצאת בהליכי פירוק, סכום של כרבע מיליון שקל. הוא קבע כי החברה ביצעה "העדפת נושים אסורה", ובכך פעלה שלא כדין.

חברת "אודר" התקשה עם חברת "בוני בניין" בהסכם לביצוען של עבודות שונות. את חומרי הבניין לעבודות סיפקה צומת ברזל לחברת אודר.

בשלב מסוים אודר נכנסה לקשיים כלכליים, ושיקים שנתנה לחברת צומת לא כובדו. לכן צומת הודיעה לה שהיא מפסיקה את אספקת הסחורה אליה. מנהל מחברת בוני בניין פנה אל מנהל מחברת צומת והתחייב לשלם את כל החובות של אודר. המנהל אף ביקש ממנהלה של צומת שמטעמים בירוקרטיים ימשיך להוציא חשבוניות על שם חברת אודר. וכך נעשה.

במאי 2016, חברת אודר התחייבה להעביר את כל הזכויות והכספים שהיא אמורה לקבל מבוני בניין לטובת חברת צומת ברזל – מהלך המכונה בעגה המשפטית "המחאת זכות". ההמחאה נחתמה על סך 224,000 שקל – בדיוק סכום הסחורה שקנתה אודר מצומת.

יממה אחת לאחר מכן, ביקשה החברה (אודר) הקפאת הליכים. בית המפשט נעתר, והחברה הועברה להליכי פירוק.

מכאן הבקשה של המנהל המיוחד להחזיר את הכסף לקופת הפירוק. המנהל טען כי העסקה מהווה "העדפת נושים אסורה", כיוון שבוצעה יום לפני הבקשה להקפאת ההליכים, ומפלה בין צומת לבין נושים אחרים.

לא מהלך עסקים רגיל

השופט רון הזכיר כי פקודת פשיטת הרגל מאפשרת לעקוב רטרואקטיבית אחר העברות כספים עד שלושה חדשים מיום תחילת הליכי הפירוק. במילותיו של השופט, משנפתחו הליכי חדלות פירעון, הרי שהם "מקרינים לאחור" על פעולות שהתבצעו בחברה במשך שלושת החודשים שקדמו להליכים אלה.

לגופו של עניין, השופט העיר שאינו מתפלא שהעד המרכזי מטעם בוני בניין לא זומן לעדות, ושכל הנסיבות שפורטו מתיישבות במובהק עם העדפת נושים. ראשית, השופט ציין כי קיימת סמיכות זמנים בין חתימת ההסכם בין הצדדים לבין הגשת הבקשה להקפאת החברה – יום למחרת.

שנית, השופט השתכנע שהתנהלות הצדדים אינה דרך ההתנהלות של חברות במהלך עסקים רגיל. "פשיטא, שבמהלך עסקים רגיל, צריכים היינו לראות נגד עינינו התקשרות ישירה בין המשיבה למזמינה ולא המחאת זכות שכזו המתייחסת לתמורה בעד סחורה שכבר סופקה", כתב השופט.

השופט אף הזכיר שמי שהוביל למצב הנוכחי, בחתימתו על המחאת הזכות, ולאחר שהחברה שבבעלותו ובניהולו לא עמדה בהתחייבויותיה, היה מנהל החברה שבפירוק, והכל בידיעת הנושה (צומת ברזל).

כמו כן, השופט קבע כי קיימים "דברים נוספים" כגון שיקים חזרו, שמלמדים כי כבר מתחילת המקרה עלה החשש שחברת אודר בדרך לחדלות פירעון. לאחר מכן, התרחשה חתימת המחאת הזכות ורק בעקבותיה שילמה בוני בניין כספים לחברת צומת ברזל.

לאחר סיכומו המרתק, השופט פסק כי על חברת צומת ברזל לבניין להעביר את הסך של 224,000 שקל בתופסת הפרשי ריבית והצמדה, חזרה לקופת הפירוק.

לסיום, השופט גילה התחשבות כשקבע כי "כביטוי להבנתי את המצב אליו נקלעה חברת צומת ברזל לבניין אמנע ממתן צו להוצאות".

  • ב"כ המבקש: עו"ד אמיר פלמר
  • ב"כ המשיבה: עו"ד מוני עזורה

עו"ד דניאל ספרבי עוסק/ת ב- דיני תאגידים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין

עוד מאמרים… עוד מאמרים…

זכויות עובדים

אפליה בבנק: כ-190 אלף ש' לגמלאי שקופח

כבר ב-2012 קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "הסכם הקשישים" שעליו הוחתמו עובדים מבוגרים נגוע באפליה מחמת גיל. למרות זאת, הבנק המשיך לנהוג על-פיו כשהיה לו נוח.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן