עובדת זרה שהועסקה במשך 3 שנים בקאנטרי ברמת השרון תפוצה על ידי שתי חברות הניקיון שהעסיקו אותה. עיקר הפיצוי הוא על כ-56 שעות נוספות שביצעה מידי חודש.

השופטת אופירה דגן-טוכמכר קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת ניקיון נגד מעסיקיה. היא קבעה שהמעסיקים הפרו את חוקי המגן כשלא שילמו לעובדת פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ותשלומים נוספים. המעסיקים טענו שהעובדת לא הועסקה בשעות נוספות אך מאחר שלא ניהלו יומן נוכחות טענתם נדחתה.

העובדת, אזרחית זרה, הועסקה כמנקה בקאנטרי קלאב ברמת השרון בין השנים 2012-2015 באמצעות שתי חברות לשירותי ניקיון שהתחלפו באמצע התקופה ללא ידיעתה.

לאחר פיטוריה, היא תבעה מהן תשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ותשלומים נוספים.

היא סיפרה שבינואר 2015 פוטרה מעבודתה לאלתר ונמסר לה שגויסה עובדת חדשה במקומה. לטענתה, היא קיבלה לאורך כל תקופת העסקתה שכר גלובלי בסך 5,300 שקל בלבד.

העובדת הוסיפה כי המעסיק הראשון לא סיפק לה תלושי שכר ואילו החברה השנייה סיפקה לה תלושי שכר פיקטיביים שנערכו באופן מניפולטיבי וללא קשר למציאות. לדבריה, היא הועסקה בימי חול בין 8 ל-16 שעות ובסופי שבוע 12 שעות.

הנתבעים טענו מנגד כי התובעת הועסקה על בסיס חודשי ושכרה היה גבוה בכ-30% מעל שכר המינימום. לטענתם, התובעת כלל לא עבדה שעות נוספות ולא הוכיחה את שעות עבודתה הנטענות.

לא עמדו בנטל ההוכחה

השופטת אופירה דגן-טוכמכר מבית הדין לעבודה בתל אביב כתבה כי אין ספק שנסיבות סיום עבודתה של התובעת מזכות אותה בפיצויי פיטורים משני הנתבעים.

לעניין השעות הנוספות הבהירה השופטת כי חוק הגנת השכר קובע שבמקרה בו המעביד לא הציג רישומי נוכחות נטל ההוכחה עליו לשכנע שהעובד לא הועסק בהיקף הנטען על ידו. בהקשר זה, כשאין יומן נוכחות, חובת ההוכחה המוטלת על העובד שתובע שעות נוספות היא מינימלית, ודי בכך שיכתוב מה שעות העבודה הנתבעות על ידו.  

השופטת ציינה שהנתבעים לא הציגו רישומי נוכחות אותם היו חייבים לנהל על פי חוק, ולא עמדו בנטל להוכיח שהתובעת לא הועסקה בשעות הנוספות. היא הוסיפה שגרסת התובעת לגבי מתכונת עבודתה לא נסתרה וניכר שהיא ביצעה כ-56 שעות נוספות בממוצע בחודש.

בנסיבות אלה חייבה השופטת את הנתבעים בגמול שעות נוספות בסך כולל של 80,190 שקל. עוד הם חויבו בדמי חופשה בסך 7,740 שקל. השופטת כתבה בהקשר זה כי לפי החוק לא ניתן לכלול בשכר הכולל תשלום בגין דמי חופשה. כמו כן, אין לשלם לעובד ״פדיון חופשה״ כתחליף לחופשה. לכן אין לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת את הרכיב ״תמורת חופש״ ששילמה לה כביכול המעסיקה השנייה בהתאם למופיע בתלושי השכר שהנפיקה לה.

כמו כן, השופטת קבעה כי המעסיק הראשון לא הנפיק לתובעת תלושי שכר כלל והתלושים שהנפיקה המעסיקה השנייה לא עמדו בדרישות החוק. לפיכך היא זיכתה את התובעת בפיצוי של 5,000 שקל בסעיף זה.

עוד חויבו המעסיקים בתשלום הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, תוספת ותק וכן בפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי ההעסקה.

בסך הכל חויבו הנתבעים בסך כולל של 123,808 שקל.

לא ניתן צו להוצאות.

ב״כ התובעת: עו"ד ד. ועקנין, עו"ד י. כרמל

ב״כ הנתבעים: לא צוין בפסק הדין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

מאת: עו"ד רועי הוד העוסק בדיני עבודה 

הכותב לא ייצג בתיק. 

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל