עירייה פתחה בהליכי גבייה נגד בעל שליטה בחברה שלא שילמה ארנונה על נכס. עתירה שהגיש התקבלה ונקבע כי פעולות העירייה נעשו בסטייה מהכללים הקבועים בחוק.

השופט שמואל בורנשטין קיבל לאחרונה עתירה מנהלית שהגיש בעל שליטה בחברה נגד עיריית רחובות. העירייה פתחה נגד העותר בהליכי גבייה עקב חוב ארנונה של החברה בגובה 8 מיליון שקל. השופט קבע בין היתר כי העירייה לא הוכיחה שלחברה היו נכסים בשווי החוב בעת הפסקת פעילותה וכי ההליך המנהלי אינו מתאים לגביית החוב.

העותר סיפר שהוא בעל שליטה בחברה שהחזיקה בנכס בו הופעל פאב. בשל חובות ארנונה של החברה לשנים 2006-2020, שהצטברו לכ-8 מיליון שקל, העירייה פתחה נגדו בהליכי גבייה ואף הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו.

טענתו המרכזית הייתה שמכיוון שתביעה כנגד בעל שליטה בגין חובות חברה שבשליטתו מחייבת בירור טענות עובדתיות, ראוי שהדבר ייעשה במסגרת תביעה אזרחית ולא בהליך מנהלי.

עוד לדבריו, לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק המקנים לעירייה סמכות לחייב את בעל השליטה בגין חובות החברה. זאת, בפרט שהליכי הגבייה ננקטו כ-8 שנים לאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה ב-2009, באופן המקשה עליו להוכיח כי לא נטל דבר מנכסי החברה, אלא להפך – הזרים אליה כספים רבים.

העירייה טענה מנגד שהליכי הגבייה בוצעו כדין מאחר לאור החזקה שקבועה בחוק שלפיה רואים את נכסי החברה כאילו הועברו לבעל השליטה, חזקה שאותה לא סתר העותר.

היא הוסיפה כי יש לדחות את התביעה גם מפאת שיהוי שכו לדבריה העתירה הוגשה שנים רבות לאחר שהעותר ידע על פעילותה של העירייה לגביית החובות מהחברה וממנו. כמו כן, הוא נהג לדבריה בחוסר ניקיון כפיים שעה שהגיש את העתירה חרף הידברות שהתקיימה בין הצדדים לסדרת החובות ובכלל זה הסכמת העירייה, לפנים משורת הדין, לבטל מטעמים הומניטריים עיקול שהוטל עליו.

לא המסגרת המתאימה

השופט שמואל בורנשטין מבית המשפט המחוזי מרכז הבהיר שחוק ההסדרים מאפשר לגבות חובות של חברה מבעל שליטה בהתקיים תנאים מסוימים, במטרה להקל על רשויות מקומיות הנתקלות בקשיים לגבות חובות ארנונה מחברות פרטיות המפסיקות את פעילותן.

הוא הבהיר כי אין מחלוקת שהחברה הפסיקת את פעילותה כך שעקרונית חלה חזקה שקבועה בחוק לפיה רואים את הנכסים שהיו בחברה ערב הפסקת פעילותה כאילו הועברו לעותר, בעל השליטה, ללא תמורה.

עם זאת, במקרה זה חל הכלל שלפיו במקרה בו הועברו נכסים לבעל השליטה עם הפסקת פעילות החברה, כולל כאשר העברת הנכסים מבוססת על החזקה האמורה בחוק, עדיין לא ניתן לגבות מבעל השליטה כספים אלא בהתאם לשווי הנכסים שהיו בחברה.

לפיכך, העירייה הייתה צריכה להראות שלחברה היו נכסים בעת הפסקת פעילותה, ולהוכיח כי שווי הנכסים מגיע לסכום חובות הארנונה שהוטלו עליה, והיא לא עשתה כן.

השופט הדגיש כי לגישתו אין להעביר לכתפי הנישום את הנטל להוכיח שלחברה לא היו נכסים בעת הפסקת פעילותה או כי שוויים אינו מגיע כיד סכום החוב, בפרט כשהליכי הגבייה נגד בעל השליטה ננקטים שנים רבות לאחר הפסקת פעילותה של החברה וכשמדרך הטבע קיים קושי להוכיח עובדות אלה. זאת בנוסף לקושי להוכיח כי אותם נכסים שהיו בחברה, אם היו, הועברו אליו בלא תמורה.

הוא הוסיף כי בכל מקרה הליך מנהלי אינו המסגרת המתאימה לגבייה מסוג זה, המצריכה בירור עובדתי מקיף.

העירייה חויבה בהוצאותב בסך 18,000 שקל.

לפסק הדין המלא בתיק עת"מ 46670-08-20

• ב״כ העותר: עו״ד ירון נדם
• ב״כ העירייה: עו״ד אשר אילוביץ׳

עו״ד ארז רוח עוסק/ת ב- דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין