פירוק שותפות בחברה הגיע לידי תביעה בביהמ"ש, בה טען התובע כי שותפו לשעבר לא שיחרר אותו מערבויות כפי שהתחייב.

הנתבע טען שפעל בהתאם להסכם, אך השופט לא השתכנע: "טענות לחוד ומעשים לחוד".

שותפות בחברת עיבוד השבבים "כרסומטל" הסתיימה בשנת 2012 בחתימת הסכם, בו הסדירו שני השותפים את סיום יחסיהם וקבעו בין היתר, כי אם אחד מהם יפר את ההסכם "הפרה יסודית" הוא ישלם פיצוי מוסכם של 100,000 שקל.

בשנת 2013, העניין הגיע לתביעה בבימ"ש השלום בקריות מצד השותף שהעביר את זכויותיו בחברה לשותפו לשעבר.

התובע טען, בין היתר, כי לפי ההסכם, הנתבע צריך היה לשחרר את אותו מכל הערבויות הבנקאיות בחשבונות הבנק של החברה. בפועל, טען התובע, הוסרו ערבויות משלושה בנקים, ונותרה ערבות בבנק הפועלים, ששוחררה רק ביוני 2015, כלומר באיחור של שנים.

התובע סיפר כי בפועל החברה לקחה שלוש הלוואות – שתיים בשנת 2009 בסכום כולל של 200,000 שקל ואחת ב-2011 בסך 83,000 שקל.

לטענתו, כיוון שהנתבע לא סילק את ההלוואות, חברת הביטוח "מגדל" תבעה אותו בשנת 2012 בסכום של 198,300 שקל. הוא הגיע עימה להסדר שלפיו יקוזזו 87,612 שקל מפיצויי הפיטורין שלו, ואילו היתרה תשולם בתשלומים חודשיים של 8,000 שקל בחודש. לדברי התובע, ההסדר נשלח לנתבע, אולם הוא לא עמד בו.

הנתבע טען, בין השאר, כי התובע כלל לא יידע את החברה על התביעה שהגישה מגדל. רק לאחר שניתן נגד התובע פסק דין בהסכמה, השכיל התובע להעביר לבא כוח הנתבע ייפוי כוח על מנת שיוכל להתעדכן ולפעול בהתאם.

בנוגע לערבויות, הנתבע טען כי בנק הפועלים הערים עליו קשיים ולקח לו זמן לבטל את הערבות, אך בסופו של דבר היא בוטלה כך שמילא את התחייבותו.

שב ואל תעשה

השופט דאוד מאזן הבהיר שהנתבע לא הציג "ולו בדל ראיה" שתתמוך בטענותיו לגבי בנק הפועלים. "לא הוכח בפני שהייתה פניה, לא הוכח שבנק הפועלים הקשה או לא הסכים להסרת הערבות, לא הוכח שבנק הפועלים, על אף הפניה, הציב תנאים לא סבירים. טענות לחוד ומעשים לחוד", ציין השופט.

"הנתבע מלין על כך שהתובע חתם הסכם פשרה עם חברת הביטוח, טענה שהיה ראוי לא להעלותה כלל ומשהועלתה דינה דחייה", המשיך השופט. "מה מצופה מאדם שנתבע ואין לו כל טענת הגנה, האם לא ראוי שיקטין את נזקו ויגיע להסכם סילוק! מה הנתבע עשה? נקט במדיניות שב ואל תעשה ובכך הוא הפר את הוראות ההסכם הפרה יסודית, ובפיו גם טענות, שאין להם ידיים ורגליים".

"במשך כל הזמן משנת 2012, ועל אף שהנתבע ידע את חובתו, הוא לא שש לשלם ולסלק את ההלוואות והדבר מהווה הפרה יסודית של הוראות ההסכם", סיכם השופט.

לפיכך השופט קיבל את התביעה, וחייב את הנתבע לשלם לתובע 100,000 שקל (הפיצוי המוסכם), וכן כ-108,000 שקל עבור שתי ההלוואות שניטלו ב-2009. עוד נקבע כי הנתבע ישלם לתובע כ-38,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בתוך כך השופט ניתח את לשון החוזה ודחה את טענת התובע בנוגע להלוואה מ-2011. נקבע כי אין היגיון שהנתבע יישא בפירעונה, בין היתר מכיוון שהיא לא ניטלה למען החברה.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עורך דין יצחק לוי עוסק בדיני חוזים ומסחר

** הכותב לא ייצג בתיק.

פורסם באתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il